כל קונה זר שואל קודם כל את אותה שאלה: האם אני באמת יכול להחזיק בזה? התשובה הכנה היא לא — לא כמו שהייתם מחזיקים בנכס בבית. החוקה התאילנדית שומרת את בעלות הקרקע לאזרחי תאילנד בלבד. אבל זה לא אומר שזרים חסומים לגמרי. זה אומר שהדרך שונה, והבנתה כראוי היא ההבדל בין השקעה בטוחה לכאב ראש משפטי.
החוק התאילנדי חד משמעי: יחידים זרים אינם יכולים להחזיק בבעלות מלאה (פריהולד) על קרקע. זה לא פרצה או פספוס — זו מדיניות מכוונת וותיקה. מה שזרים כן יכולים להחזיק במלואו הוא המבנה הפיזי שנבנה על הקרקע (הווילה עצמה), ומה שהם יכולים לשלוט בו לטווח ארוך הוא הקרקע שמתחתיה באמצעות חכירה רשומה.
חכירה רשומה מעניקה לכם את הזכות החוקית להשתמש בקרקע במשך 30 שנה, הניתנת לחידוש, הרשומה במשרד הקרקעות המקומי כנגד שטר הבעלות (chanote). זהו המבנה שבו משתמש הרוב המכריע של הרוכשים הזרים החוקיים בתאילנד — לא עוקף, אלא המנגנון החוקי האמיתי שהמערכת מספקת.
חלק מהקונים משוכנעים להיכנס להסדרי "נומיני": רישום הקרקע על שם אזרח או חברה תאילנדית שבה הזר שולט בסתר במניות, בניסיון להשיג בעלות מלאה דרך הדלת האחורית. הרשויות התאילנדיות פועלות באופן פעיל נגד בדיוק זה — ביקורות על מבני חברות נומיני התגברו משמעותית, והאחריות המשפטית נופלת על הקונה הזר, לא רק על הנומיני. אם מבנה עסקה מחייב אתכם להסתיר מי שולט בפועל בנכס, זהו סימן האזהרה הברור ביותר שיש.
עסקה חוקית נרשמת במשרד הקרקעות, עם תשלום דמי העברה, אגרת רישום חכירה ומס בולים בעת החתימה. המסים השוטפים הקשורים לנכס צנועים יחסית לשווקים מערביים רבים. אין בכל זה שום דבר אקזוטי — זו ניירת שגרתית, אך היא צריכה להתבצע דרך הערוץ הנכון, לא לדלג עליה כדי לחסוך אחוז אחד.
אין בכל זה צורך להיות מאיים. פשוט צריך לעשות זאת נכון — ועם מישהו שמטפל בזה באופן שגרתי, לא בפעם הראשונה על העסקה שלכם.
Hush Villas מבנה כל חכירה ישירות מול בעל הקרקע ומטפלת ברישום עבורכם.
שאלו בוואטסאפ